מדריך טיולים בירושלים
כנסיית הקבר (בלועזית: Church of the Holy Sepulchre)
כנסיית הקבר ממוקמת בלב הרובע הנוצרי בעיר העתיקה בירושלים. כנסיה זו נחשבת לאתר הקדוש ביותר לנצרות.
ציור ראשון של כנסיית הקבר מופיע במפת מידבא, על רצפת הפסיפס של כנסיה מהתקופה הביזנטית (מתוארכת לתקופה שבין המאה השישית לשביעית) שנתגלתה בעיר מידבא בירדן.
על פי המסורת הנוצרית, אתר זה שימש כמחצבה בה היה נהוג לצלוב את הנידונים למוות, וכן שימשה כמקום צילבתו של ישו. כנסיית הקבר ממוקמת בסופה של ה”ויה דולורוזה” (בלועזית: Via Dolorosa), דרך בעיר העתיקה שעל פי האמונה הנוצרית, עליה צעד ישו מהמקום בו נגזר דינו לצליבה ועד גבעת הגולגותא בו נצלב.
הדרך נקראת בשם כך עקב הייסורים של ישו בלכתו (המונח העברי : “דרך הייסורים“). שם נוסף הינו “דרך הצלב” מפני שישו נשא בה על שכמו את הצלב שעליו נצלב. הדרך מתחילה ברובע המוסלמי ומסתיימת בכנסיית הקבר שברובע הנוצרי. הדרך כוללת 14 תחנות אשר בכל אחת מהן אירע דבר מה לישוע בדרכו. 9 מהתחנות הינן לאורך הדרך, ו-5 האחרונות נמצאות כולן בכנסיית הקבר.
14 התחנות: 1) ההרשעה 2) ההקלקאה וכפיית הצלב 3) הנפילה הראשונה 4) הפגישה עם מרים האם 5) שמעון מקירנה עוזר לישו לשאת את הצלב 6) ורוניקה מנגבת את פניו של ישו 7) שער המשפט והנפילה השניה 8) ישו מדבר אל בנות ירושלים 9) הנפילה השלישית 10) חלוקת הבגדים 11) המסמור לצלב 12) הצליבה 13) ההורדה מהצלב ומרים האם הדואבת 14) הקבר והתחייה.
התחנה ה-14 מוקדשת לקבורתו של ישו אך גם לתחייתו. הקתולים שמו דגש על מותו של ישו וכינו את המקום “כנסיית הקבר“, האורתודוקסים הדגישו את תחייתו וקראו לו בשם “כנסיית התחיה“.
הכנסיה בנויה על גבעה הנקראת ע”י הנוצרים “גבעת הגולגותא“, מקור השם הינו מהמילה הארמית “גולגולתא” (בעברית – גולגולת). לפי אמונת הנוצרים גבעה זו נקראת כך עקב גולגולת האדם הראשון הטמונה בה. כאשר ניצלב ישו על הגבעה נפלה טיפת דם ממנו על גולגולת זו. בתקופת ישו, גבעה זו הייתה מחוץ לעיר.
המקום כולל בתוכו שלושה אתרים חשובים ביותר לנצרות:
- גבעת הגולגותא – מקום הייסורים והצליבה של ישו
- מערת הקבורה – המקום שבו נקבר ישו לאחר שהורד מהצלב
- הקבר הריק – המקום שבו ישו קם לתחייה כעבור שלושה ימים
הכרת האתר כמקום הצליבה של ישו נתמך בחפירות ארכיאולוגיות ומחקר היסטורי, וכן ע”י תיאורים קדומים של עולי רגל.
כדי להשכיח ולהעלים את האתר הכי קדוש לנוצרים ואת מקום הצליבה של ישו, הקיסר אדריאנוס בנה במקום מקדש פגאני אלילי גדול לאלה ונוס, והציב שם את פסל יופיטר קפיטולינוס, שעל שמו נקראה ירושלים “איליה קפיטולינה“. בנייה זו שימרה את המיקום המדויק של הקבורה. כ-200 שנים אחריו עלה לשלטון הקיסר קונסטנטינוס, שייסד את הנצרות כדת האימפריה הרומית. קונסטנטינוס ציווה להרוס את המקדש האלילי ולהקים במקומו את כנסיית הקבר, מבנה עצום שחלקים ממנו עדיין משולבים במבנה הקיים היום.
לפי המסורת הנוצרית, מקום הקבורה של ישו התגלה למלכה הלנה בעת שביקרה בירושלים בשנת 326. לאחר ביקורה של הלנה בארץ ישראל ובירושלים הוקמה כנסיית הקבר, שנחנכה בשנת 335, בעידודו ובמימונו של הקיסר קונסטנטינוס. כנסיית הקבר נבנתה כבזיליקה ע”פ הוראתו של הקיסר קונסטנטינוס, אשר ציווה לבנות מבנה מרשים במיוחד. קפלת הלנה הקדושה, הנמצאת בחזקת הארמנים, מקפלה זו יורדות מדרגות נוספות המוליכות לבור מים עתיק, שבו, על פי המסורת, מצאה הלנה הקדושה, אמו של קונסטנטינוס, את הצלב המקורי עליו נצלב ישוע.
מהכנסייה שנבנתה בתקופתו של קונסטנטינוס שרדה רק הרוטונדה – מבנה קבורה עגול שנבנה מעל קברו של ישו.
ניתן לראות בבזיליקה את אבן המשיכה, אבן מלבנית מאורכת, שעל-פי המסורת הנוצרית עליה טיהרו את גופו של ישו לפני שכיסו אותו בתכריכים וקברו אותו.
הסכנה למקומות הקדושים לנצרות היא זו שגרמה למסעות הצלב, שסיסמתם הייתה להחזיר את כנסיית הקבר לידיים נוצריות. כשהצלבנים כבשו את ירושלים ב-1099, הם החלו לבנות את הכנסייה מחדש. הבנייה נמשכה 50 שנה, והיא נחנכה בשנת 1149. המבנה הצלבני נבנה בסגנון רומנסקי, והוא עומד על תילו עד ימינו.
סיפור מעניין, על מאבקי כח, מתבטא ב”סולם הסטטוס-קוו“, המסמל את המאבקים הפנימיים של הדת הנוצרית.
הסולם נשאר קבוע במרפסת הקומה השניה משנת 1757. בהסכמי הסטטוס קוו שחתמו הפלגים הנוצרים השונים באותה שנה, הסכמים על בעלות וניהול הכנסיה, נאסר לכל הפלגים לבצע שינויים באתר הקדוש ללא הסכמת חמשת הפלגים האחרים. ישנה חשיבות רבה לעדות שונות לשמור על מעמדן ועל חלקן היחסי בתוך כנסייה. כל פלג תפס חלק במקום המסמל סצדנה מסוימת מסיפור הצליבה.
